אימון בשיטת סאטיה*

תהליך האימון הסאטי הינו מסע מרתק, מרגש ומלמד להכרות שלנו עם עצמנו.

מטרת התהליך הינה להיות ערים למי שאנו כבני אדם ולבחירות שאנו עושים בחיינו על ידי החופש שאנו יוצרים, מתוך הכרות עם המגבלות שלנו ומה שיצר אותם.

כשאנו מסנכרנים את מי שאנו רוצים להיות עם חווית הגוף שלנו ומנהלים את הנשימה שלנו, אנו בעצם מנהלים את חווית חיינו וכפועל יוצא מכך, את התוצאות שלנו בתחומי החיים.

Satya בסנסקריט: קשב עמוק, חוויה מלאה. 

שיטת סאטיה, אשר פיתחה נטאלי בן דוד, היא דרך ותהליך עבודה משמעותי. דרך חומלת, נוקבת, מכבדת ובעיקר מעירה ומעוררת את האדם להכיר את עצמו לעצמו, לחקור ולהתבונן כמה הוא חופשי בבחירותיו וכמה הוא שבע רצון מחייו באופן בלתי תלוי בהישגיו ו/או בנסיבות חייו. התהליך הסאטי מורכב מסדרת פגישות אישיות עם אדם שעבר הכשרה לעבוד בדרך הסאטית. 

התהליך הסאטי הוא בראש ובראשונה נשימה. נשימה יזומה של המאמן בה הוא מפנה את המתאמן לקצב נשימתו, לשפתו ולדרך בה הוא מתאר את מציאות חייו. כמו ישיבה על כרית. ישיבה שקטה למען חקירה והתבוננות פנימית בהלכי הרוח, ברגשות, במחשבות, בתפיסות, בתחושות ובנשימה.

המאמן הסאטי מיומן לשאול בדרך מעוררת חשיבה והתבוננות על מה שכבר ידוע לאדם האחר. הוא מסב את תשומת ליבו של המתאמן לשפה בה הוא משתמש, לרגשותיו כפי שהם נוכחים עכשיו, לתחושותיו הפיסיות ולתפיסות העולם שלו. המאמן הסאטי הוא הצופה הקפדן בתודעה ובנשימה. על ידי כך הוא מעיר את המתאמן לארבעת הרבדים: נשימה, תחושות, רגשות ותפיסות. באותו הזמן מתרחש תהליך קסום ויוצא דופן  של ערות, פירוק ובנייה מחדש.

ברמה העדינה מתרחשת טרנספורמציה ברובד הרגשי, האינטלקטואלי והגופני. כל אלה יחד מביאים את האדם לשחרור מהמגבלות שאיתם הוא הגיע לתהליך מלכתחילה. הוא משחרר את מה שמגביל אותו על ידי הבנתו שאין הוא מוגבל בחייו וכי החיים כפי שהם עכשיו הם פרי יצירתו הבלעדית.

לעיתים נוח לבצע חלוקה מטפורית של תחומי חיים כמו " כל תחומי חיי עובדים אני רק מתוסכל מתחום הזוגיות בחיי." החלוקה שהוא עושה לתחומי חייו לא באמת קיימת במציאות מכיוון שמי שהוא בוחר להיות, ההוויה שלו, נעה איתו תמיד, בעבודתו, ביחסיו האישיים עם הסובבים אותו, בביתו ובכל מקום בו הוא מופיע.  האם באמת חשוב באיזה תחום חיים חוסר שביעות הרצון ממוקם? זה כמו שאדם חולה יסתכל על מחלתו כאיבר ולא כמכלול גופו.

המאמן הסאטי, כבר אמרנו, משול לכרית. הישיבה על הכרית היא תחילתה של אחריות ומוכנות אישית לעצור ולהתבונן במכלול שנקרא חיי. התהליך הסאטי כפי שהוא נערך דומה במרחב שלו למרחב מדיטטיבי. יחד עם זאת הוא שונה ממנו בכך שנוכח אדם נוסף המביא מודל הקשבה ושאלות נוקבות המעוררות חשיבה ועירות. המרחב הסאטי דומה למרחב מדיטטיבי בחוויית הקשב, האווירה, השקט, השהות, תשומת הלב לנשימה ולתחושות הגוף, תשומת הלב לרגשות, למחשבות ובעיקר למה ששקוף ובלתי נראה לרובינו: ההתניות, ההרגלים ותבניות החשיבה שלנו. המרחב דומה בהיותו חומל, לא תמיד נח, מרגש, פיסי ומעורר חשיבה. 

המימד הסאטי הוא זה שלא נותן למתאמן "לצאת/לברוח החוצה" לנסיבות חייו, לאנשים אחרים, למנגנונים מוכרים, לדפוסים ולהרגלים. המאמן הסאטי לעולם יחזיר את המתאמן להתבוננות בתוכו פנימה.

הדרך הסאטית מבוססת על עשרה עקרונות המהווים את אבני היסוד בעבודת ההתבוננות על חייו של המתאמן.

* כל הזכויות שמורות לבית ספר אימושיין - בית הספר להוויה הקשבה וטרנספורמציה.

הרבה אנשים שאני מכיר, מתארים את הילדות שלהם כילדות מאושרת, שלווה, מוגנת ובטוחה.

עבורי, הילדות הייתה מקום בודד, קשה, עמוס ביותר מדי שאלות ומעט מאוד תשובות. 

כלפי חוץ, חיי היו חיים נהדרים. בורכתי באינספור מתנות, כישרונות, משפחה אוהבת וחברים תומכים ומפרגנים. הייתי ילד פופולארי ואהוב, ספורטאי מצטיין, תלמיד נפלא, כל מה שאפשר לבקש.

עם זאת, בחווייתי הפנימית, הרגשתי לעתים אבוד ומרוחק. לאורך כל שנות ילדותי חוויתי כיסופים וגעגוע ליישות נסתרת ונעלמת, מבלי לדעת להסביר לעצמי מהי מהותה של אותה יישות.

מגיל צעיר מאוד שאלתי שאלות קיומיות –

מי אני בעולם? מה התפקיד שלי? מדוע אנשים פועלים כמו שהם פועלים? למה אני מרגיש מה שאני מרגיש? מה מתחולל בראשי? מה קורה לי בגוף? מה המהות של החיים האלה? למי אני מתגעגע?

בגיל 13, בעקבות משבר אמונה עמוק שעברתי בחיי האישיים, התחלתי לחפש תשובות באובססיביות. חוויית החיים הבסיסית שלי הייתה חוויה של מצוקה, אשמה וסבל. הייתי צעיר ומפוחד, והסתובבתי עם המחשבה שאין איש בעולם שלי שיכול לעזור לי. היה לי צמא עצום לידע, שיעזור לי להתמודד עם הפחדים, החרדות, הקושי והמועקה, וחיפשתי כל פיסת מידע שיכולה לעזור לי להבין את משמעויות החיים, שיכולה לעזור לי להבין משהו על עצמי, על העולם, שיכולה לעזור לי לשרוד.

פניתי לפסיכולוגיה המודרנית, העמקתי לפילוסופיה הקלאסית, התקדמתי אל הפילוסופיה המערבית, קראתי ספרי שירה, גמעתי כל מחקר, תזה, ציטוט, מושג, ביטוי, פרשנות או תובנה. הפכתי את עצמי לאוטודידקט מושבע, עם צמא אדיר ללמידה וחיפשתי תשובות.

בגיל 18, בעת שירותי הצבאי הלא פשוט בתור חייל קרבי, ערכתי סקר בקרב כל האנשים הקרובים בסביבתי: שאלתי אותם מה בעיניהם הוא הדבר החשוב ביותר בחיים? 99 אחוז מהם ענו – אהבה – על צורותיה השונות. רק סבתא שלי, נעמי לוי ז"ל, שהייתה הבנאדם הכי מבוגר ובעל ניסיון בקרב הנשאלים, ולכשעצמה אישה יוצאת דופן, ענתה לי בפשטות – שמניסיונה, הדבר החשוב ביותר בחיים הוא השלמה. מאז, ועד היום, אני במסע מרתק סביב אותו שורש לשוני מעורר השראה: ש.ל.מ. 

עד כמה אני שלם עם עצמי? האם אני מסוגל להשלים עם העבר שלי? עם ההווה שלי? מהו הפער בין הרצון שלי להיות מושלם לבין הרצון שלי להיות שלם? האם אנחנו כולנו חלקים מפוזרים של שלם אחד ומוחלט? מהי משימת חיי אותה באתי להשלים? מה זה שלום? מהי אמונה שלמה?

בגיל 26 הדרך שלי הובילה אותי לתחנה משמעותית בהגשמת הייעוד שלי – בית ספר אימושן ושיטת סאטיה, והפגישה אותי עם מורה מעוררת השראה בכל הוויתה ועשייתה – נטאלי בן דוד.

בגיל 30, בעקבות חוויה מיסטית יוצאת-דופן, התוודעתי באופן ניסי וגלוי לבורא עולם, הקדוש ברוך הוא. 

נזכרתי מחדש, התעוררתי לגילוי שבעצם - הוא היה אותה יישות מסתורית אליה התגעגעתי לאורך כל שנות ילדותי.

מסתבר שאותה כמיהה לאהבה, לאחדות, לשייכות, להרמוניה, נכחה בתוך תודעתי, בתוך מעמקיי נשמתי. סופסוף, חזרתי לצור מחצבתי ואהבתי - הקדוש ברוך הוא - יהוה.

סופסוף, התחלתי לקבל תשובות לשאלותיי העמוקות ביותר.

בחלוף השנים מאז אותה חוויה, דרך שיחותיי עם בורא עולם, נחשפתי לתורת ישראל בכלל ולפנימיות התורה בפרט. עולם התורה הוא עולם בו אני צועד, לומד ומתפתח עד היום, בשקדנות יוקדת ובענווה מתפעלת.

היום, כמאמן, אני משלב בין תורת ישראל לבין שיטת סאטיה, או כפי שאני קורא לזה - "אימון האמונה". 

השילוב הייחודי של שיטת סאטיה, יחד עם לימודיי הפרטיים של תורת ישראל, פנימיות התורה ותורות נוספות כמו: חקר המוח, פיזיקה, פילוסופיה ופסיכולוגייה,  פתח עבורי שער לעולם עשיר ומרתק של חקירה, התבוננות והקשבה.

"השאיפה לשלמות מבוססת על ההנחה, כי האדם יודע מה טוב עבורו, ההשלמה מבוססת על ההנחה כי הבורא יודע זאת טוב יותר" (רבי נחמן מברסלב)